התחלתי את דרכי בצילום בגיל 20, בשנת 1976 בצרפת. באותה תקופה תירגלתי צילום רחוב בשעות היום, עבדתי כנהג מונית בשעות הלילה ושימשתי אסיסטנט לצלם פרסומות בסופי השבוע. עשיתי כל זאת כדי לקיים את עצמי בפריז.
ארבע שנים אחר כך, הגיע הרגע לבחור בין פילוסופיה לצילום, ובחרתי בפילוסופיה. מעולם לא הפסקתי לצלם, אך במהלך 29 השנים הבאות עשיתי זאת יותר כ”חובב מסור” מאשר כמקצוען. בשנת 1986 עברתי לתל אביב, שם ייסדתי את הסניף המקומי של בית הספר לפילוסופיה, אקרופוליס החדשה. כעשרים שנים מאוחר יותר, בשנת 2008, עשיתי את דרכי חזרה אל הצילום והוספתי לו מהחוויה הפילוסופית שלי.
פילוסופיה עבורי היא מה שחושף את משמעות החיים. אמנות היא הדרך בה בחרתי להתקרב למשמעות זו. המצלמה היא האמצעי בו אני משתמש כדי לתפוס יופי סמוי מן העין שנוכח בחיים, בכל מקום סביבנו, והתצלומים מאפשרים לי לחשוף אותו ולהציע אותו לכולם כיופי נגלה.
השילוב הספציפי הזה של פילוסופיה וצילום מודגש גם בבלוג שלי , הנקרא “פוטוסופיה”, וכן בספר האלבום שנקרא גם פוטוסופיה ובתצוגה עם אותו השם, המציגה עשרים ואחת תמונות המוצגות כעת ברחבי העולם.
כל “מוצרי פוטוסופיה” הללו- הבלוג, הספר והתערוכה – מוצגים, כמו אתר זה, בארבע שפות: אנגלית, עברית, צרפתית וספרדית.
כצלם רחוב, אני משתמש בהיבטים הטכניים של המצלמה ככלי להביע באמצעותם את החזון הפילוסופי ואת דרך החיים שלי. אני משתמש בציוד מינימלי: עדשה יחידה (28 מ”מ), full frame camera, ללא פלאש או חצובה וללא אמצעים מלאכותיים… פרט לפילטר מסנן קרינה שמגן על העדשה. אני מצלם תמיד במצב ידני, מצב שמותיר את ההחלטות הטכניות בידי הצלם ולא בידי המצלמה.
אני מאמין שההיבט הטכני של הצילום צריך להיות “שקוף” ככל האפשר, על מנת שלא יכסה על מהות התצלום. אני מתכוון לכך שהשליטה הטכנית חיונית, משום שרק כאשר היא קיימת אפשר לשכוח ממנה. זוהי הדרך היחידה בה הצלם פנוי למקד את רגשותיו ואת האינטואיציות שלו באמנותו.
תמונה מכילה הרבה יותר ממה שניתן לתאר במלים. הדבר החשוב ביותר בה אינו נראה לעין. זהו רגש, סנטימנט, נוסטלגיה, הרמוניה. תמונה טובה, עבורי, אינה משקפת את המצב הסובייקטיבי של הצלם. תמונה טובה תופסת רגע ייחודי – הרגע בו בחר הצלם לסגור את הצמצם – ורגע זה נבחר מפני שהצלם זיהה אותו – במודע או שלא במודע – כ”רגע של הכרעה”. במלים אחרות, הדבר המשמעותי ביותר אינו שהתמונה צולמה ברגע מסוים ובמקום מסוים, אלא שתמונה זו מסוגלת להעביר איכות ייחודית של חיים, בין אם באמצעות הרמוניה, יופי או כל סנטימנט נעלה ועמוק אחר.
כך אני מבין אמנות.
ולכן, להיות צלם עבורי, זו דרך חיים פילוסופית. כל תמונה שאני מצלם היא חוויה רוחנית – לא במובן הדתי או המיסטי, אלא בכך שהיא מאפשרת לי להתקרב ליופי, שאותו אני תופס, בעקבות אפלטון, כאחד ההיבטים של האמת.
פייר פאולין
