בקטמנדו, כמו בכל עיר נפאלית בכלל, המקדשים – בודהיסטים כמו גם הינדים – הם 'בתי חיים' אמיתיים, אם להשתמש בהגדרה מצרית עתיקה. החילוני והקדוש מתקיימים יחד באותו מרחב ציבורי, דמויות אלוהויות נערצות על ידי המאמינים, עשן נרות ועשן קטורת מתערבבים בפעילויות יומיומיות, עוברי אורח ומוכרי פירות וירקות. החיים נוכחים בכל מקום ומתבטאים בצורות רבות.