שאלה שחוזרת על עצמה בנוגע לגורלה של הציוויליזציה הנוכחית היא: האם היא נופלת, או שמא אנחנו חווים רק משבר זמני שייפתר במוקדם או במאוחר? ייתכן כי שני הדברים נכונים.

העובדה היא שציוויליזציות נופלות, ההיסטוריה מוכיחה זאת. לציוויליזציות קיימת המחזוריות שלהן- הן נולדות, צומחות, מגיעות לתור זהב ואז מתחילות ליפול. זה טבעי לחלוטין, מכיוון שהכל עובר התפתחות במרחב ובזמן – החל מיצור חי ועד לציוויליזציה – לכל דבר יש מחזור משלו, שמתחיל בלידה ומסתיים במוות.

וכפי שלא קל להכיר בקרבתו/נוכחותו של מותנו, כך קשה לזהות את סופה של הציוויליזציה שבה אנחנו מתפתחים: אנו קשורים אליה מדי, קרובים מדי. לעתים חסרה לנו פרספקטיבה.

בדיוק כפי שהיינו רוצים לעצור את חלוף הזמן ולברוח מהמוות, אנו מייחלים לכך שהציוויליזציה לא תיפול. אך עלינו לפעול על פי חוקי הטבע, ובמובן מסוים, המוות הוא לא יותר מאפשרות/אופציה להתחדשות, הזדמנות לבנות משהו טוב יותר.
ככל שהזמן חולף בנו, אנו מזדקנים, ובן רגע הגוף הפיזי שלנו מתכלה, וכך גם החיוניות שלנו והיכולת שלנו לעבוד עם הנפש והמנטל שלנו. מסורות עתיקות רבות הבינו את התהליך הזה כחמלה של הטבע, שעוזר לנו לקבל את המוות בשלווה, ולהתכונן לגלגול נשמות בגוף חדש, עם חיוניות, נפש ומנטל מחודשים.

הציוויליזציה שלנו הזדקנה והתרחקה מאוד מתור הזהב שלה. כמובן שיש אנשים רבים בעלי ראש פתוח ובעלי לב פתוח, אבל כאשר אנו מסתכלים באובייקטיביות על מצב העולם, האם אנחנו באמת חווים שהשגנו אחווה אוניברסלית בין בני אדם? האם השגנו – כאנושות – מצב של אחדות? האם אנו מצליחים להשתמש בטכנולוגיה ובכלים הרבים על מנת לשרת את היופי, הצדק והטוב? בוודאי שלא! ההפך הוא הנכון, ואם איננו מסוגלים להסתכל על המציאות נכוחה, הטבע כאן כדי להזכיר לנו שאיבדנו את האיזון שלנו: מגפות ושינויי אקלים הם רק הדוגמאות הראשונות.
אז מה אנו יכולים לעשות? מה עלינו לעשות? לנסות לעצור את צעדיו של הטבע ולהתריס כנגד המוות? זה לא יעבוד, אנו יודעים זאת. הציוויליזציה הנוכחית הגיעה לנקודת אל חזור. עָצוּב? אולי.. אבל זו עובדה, וככל שנקדים לקבל זאת, כך נוכל לאחד כוחות מהר יותר ולבנות אחת טובה יותר.

מניסיוני המוגבל בחיים האלה, אני מאמין שאהבת החוכמה – מה שאנו מכנים פילוסופיה – היא התרופה האמיתית היחידה למצב זה. ציוויליזציה טובה יותר משמעה ציוויליזציה חכמה יותר, היכולת ללמוד מהחוויות הקשות הנוכחיות כדי לבנות יסודות איתנים. לא רק יסודות חדשים, אלא טובים יותר, המבוססים על יופי, הרמוניה, צדק ואתיקה, תוך מתן כבוד לטבע ומתן כבוד לאחינו ואחיותינו לאנושות.