פריז, כיכר אודיאון, ליבו של "הרובע הלטיני", הלב הפועם של פריז בין סן ז'רמן לסן מישל. הרבה אנשים, צעירים, סטודנטים. אנחנו קרובים לסורבון ולא רחוק מז׳יסייה, שתיים מהאוניברסיטאות המרכזיות בפריס. הרבה מסעדות וברים-קפה פתוחים בסוף חודש אוגוסט.
ובאמצע התנועה הבלתי פוסקת, זוג עומד ומתנשק כאילו היו לבדם בעולם, כמו באי אבוד באמצע האוקיאנוס, הרחק מפריס.
האהבה היא כה חזקה שהיא יכולה לראות רק את עצמה והיא מרחיקה את כל "הרעש" מסביב. כאשר האהבה קורית, אפילו אם העולם יתפרק, לאוהבים לא יהיה אכפת מפני שהם לא יהיו מודעים לכך. אהבה היא כוח שיכול לעזור לנו להילחם בחוסר ריכוז ופיזור. אהבה תמיד מזכירה לנו את המטרה שלנו: מושא אהבתנו.
אך האהבה אינה מוגבלת לאדם אחד. היא יכולה להתקיים בין בני זוג, אך גם במקומות עדינים ואולי רחבים יותר כמו אהבה לאנושות, אהבה לצדק, אהבה ליופי, אהבה לאמת. אהבה היא כוחם של הפילוסופים, ההרפתקנים, האידיאליסטים והאמנים הנלחמים על הבנתם של מה הם חיים טובים יותר ולא נותנים לנסיבות סביב לטשטש את אור אהבתם.
במובן מסוים, האהבה חזקה וחשובה מדי בכדי לחלוק אותה רק בין שתי נשמות. עליה להתרחב ולגעת בכולנו. אני מאמין שזהו מאבק ראוי.
