אני מאוד אוהב מקומות, כמו הרכבת התחתית – כאן במטרו בפריס – בהם יש לעיתים קרובות הזדמנות לצלם תמונות המראות שילוב של אנשים, ולשקף אותם בחלונות, זכוכיות ומראות.
כשאנחנו מביטים בצילומים, הם לעתים מציעים לנו רגעים שנדמה שמפרים את המציאות, ולוקח לנו רגע לעבד את מה שעינינו רואות. האם דמות האישה מימין היא השתקפות? האם היא נמצאת בתוך רכבת אחרת העומדת ממש ליד?
זהו מעין משחק מנטלי, סוג של מבוך. התשובה כשלעצמה אינה חשובה כל כך, אך מה שחשוב זה לשאול את השאלה, ולהבין שניתן להטעות את חושינו והמציאות אינה תמיד כפי שהיא נראית … ממש כמו במערת המיתוס האפלטוני. הנראות החיצונית נמצאת בכל מקום. ההכרה בכך היא הצעד הראשון, מכיוון שהיא נותנת לנו פרספקטיבה באשר לוודאות האישית שלנו.
