אם יש משהו שלעולם לא אוכל להבין, זה את הקונספט של אופנה. בצורה לא מודעת אני מקשר את האופנה אל היופי, אך ככל שאני מביט סביב, אני מוכרח להודות שאין קשר בין השניים.
יופי הוא ערך ארכיטיפי. בדיוק כמו האמת, הצודק, הטוב. אלו הם אידיאלים, ערכים מושלמים, ומשום כך לעולם לא נוכל לבטא אותם במלואם בחיי היומיום שלנו מכיוון שאיננו מושלמים. הטוב ביותר שנוכל לעשות הוא להתקדם לעבר השלמות, להשתנות, להשתפר וללמוד מחוויות.
האופנה משתנה כל הזמן, אך אין זה מספיק. יש גם צורך בכיוון ברור. משתנה …כן, אבל לעבר איזו מטרה? כל שינוי באופנה אמור, בשאיפה, לאפשר לנו להיות קרובים יותר ליופי, כי אם לא … מדוע לשנות? למרבה הצער התשובה די ברורה: האופנה משתנה כי השוק זקוק לכך, מכיוון שמותגים צריכים למכור, להרוויח כסף, מכיוון שזוהי דרכה של העבדות המודרנית, אשר יוצרת צרכים מלאכותיים לרצונות מיותרים.
אין בכך דבר הקשור ליופי. למרות דרך החשיבה ה"פוליטיקלי קורקט", האופנה משרתת את האינטרסים הכלכליים ולא את האמנות.
אך זה לא אמור להפתיע אותנו, אלא אם כן אנו עדיין מספיק תמימים בכדי להאמין שעורכי דין משרתים צדק, שפוליטיקאים משרתים אמת וכי כל יישום מדעי משמש לטובת האנושות.
זה דומה לגיבורו של וולטייר, קנדיד, שמגלה שהוא כבר אינו חי את ה"טוב מכל העולמות האפשריים".
