תמונה זו צולמה במהלך טיול על חוף הים בנורמנדי, בצפון צרפת. בתמונה יש שני זוגות, שני דורות. לא ממש ברור אם שני הזוגות הולכים לאותו כיוון, האם דרכיהם יצטלבו, או- מה שיותר סביר – האם אחד הזוגות ילך מהר יותר וכך, שני הזוגות לעולם לא ייפגשו.
למעשה, הזוגות לא נפגשו, אך הייתי רוצה לדמיין שהם כן, או לפחות שהם יכלו להיפגש. מדוע? מכיוון שכל דור הוא חוליה בשרשרת החיים הגדולה, וכדי שהשרשרת תוכל תתקיים, החוליות צריכות להתחבר. במילים אחרות, יש צורך בהעברה בין הדורות.
הזוג הצעיר נמצא בתחילתה של הרפתקה, ואנחנו יכולים לדמיין אותם נלהבים מאוד, מכיוון שלעתים קרובות הם עדיין לא מודעים למגבלות ולאתגרים שהם עתידים לפגוש במהלך הדרך. ייתכן והזוג המבוגר איטי יותר, אולי חסרה להם אנרגיה או חסרים להם אמצעים מסוימים, אך יש להם ניסיון, בגרות, ובתקווה, אולי, ניצוץ של חוכמה.
מה עדיף, במה יש לנו צורך? בשניהם. וליתר דיוק – יש צורך במפגש בין שתי החוליות אשר יאפשר לשרשרת להמשיך. זוהי מתנת ההעברה, ובתהליך זה כל צד ממלא תפקיד: הדור המבוגר מעביר והצעיר מקבל, ועל ידי כך הצעירים מסוגלים לפרוש את כנפיהם ולחקור את העולם, לא על ידי חיקוי דרכו של הדור הקודם, אלא על ידי שילוב חווית העבר, דבר אשר יכול להעניק להם עומק רב יותר ליצור ולפעול בהווה, אל עבר עתיד שבאחריותם לדמיינו.
