כן, האח הגדול צופה בנו, ובמשך שנים כעסתי מאוד על עובדה זו. לא משנה מה הסיבה – או יותר נכון לומר התירוץ –, בין אם זה עבור ביטחוננו והגנתנו, עבור בריאותנו, או סתם עבור היכולת "להציע" לנו שירותים טובים יותר, הפנים הרבות של "האח הגדול" נוכחות ועוקבות אחר כל פינה של חיינו.

אבל מיהו "האח הגדול"? הרעיון מגיע כמובן מספרו של אורוול "1984" (אם עדיין לא קראתם אותו, עשו זאת, זה שווה את זה), אבל בעולם האמיתי שלנו האח הגדול הוא חלק ממה שמכונה "מאיה" בהודו; זוהי אשליה אליה אנו מתייחסים כמציאות, ממש כמו ה"מטריקס" בסרטי הטרילוגיה המפורסמים.

אז מדוע אני כבר לא כועס על האח הגדול? מכיוון שהמטריקס, האח הגדול או המאיה – קראו לזה איך שתרצו – קיימים רק בגלל שאנחנו נותנים לזה לקרות. אם הפרטיות של חיינו הדיגיטליים הולכת ונעלמת, זה בעיקר בגלל שאנחנו איפשרנו זאת. להתמודד עם המטריקס ולשמור על חופש הפרטיות שלנו דורש מאמץ, וקל יותר לקבל ולהצדיק את הנוחות שבעבדות מעודנת זו אשר נוכחת בכל מקום ועוקבת אחר כל מהלך שאנחנו עושים ברשת, מעצבת עבורנו מחדש את המאיה עם מבצעים ״מותאמים אישית״, קופונים והצעות התפורות למידתנו… וכל זה לטובתנו ורווחתנו.

אני כועס, אך אני כועס על רובכם, אחיי ואחיותיי לאנושות (וכאשר אני אומר "אחים ואחיות", אני מתכוון לכל בני האדם). האח הגדול לא צריך לצפות בנו כי אנחנו מקריבים ברצון את הפרטיות שלנו על מזבח הבורות והפאטליזם. אנו מציעים לו את כל המידע הדרוש על גבי מגש כסף. יש דברים שקשה להימלט מהם, אני מסכים – כמו למשל דרכון ביומטרי. אבל מדוע להמשיך לשרת את מארה, קיסר המאיה (על פי המיתולוגיה ההודית), אשר מסתתר תחת שמות כמו פייסבוק, וואטסאפ, אפל, מיקרוסופט ועוד רבים, כאשר מערכות טובות יותר כמו Signal, Linux ומגוון של פתרונות קוד פתוח חינמיים קיימים? נראה שאנחנו עדיין בורים לגבי הסכנה, עדיין ישנים בתוך המטריקס.
אם כך- מתי נתעורר ונפתח את התודעה שלנו? והאם אי פעם נתעורר? אני מאמין שכן. אני פשוט תוהה מתי.