תמונה זו צולמה בקתדרלת טולדו, בספרד. שתי נזירות צילמו סלפי עם פסלה של מריה, אמו של ישו באמונה הנוצרית. אין זה שונה מבחינתי מתמונה אחרת שצילמתי לפני זמן מה ליד דארמסלה, בהודו, שם נזיר בודהיסטי צילם סלפי לפני אייקון של אוולוקיטשוורה, אל בודהיסטי.
אולי אין כאן שום דבר מיוחד, אולי הכל נורמלי … אבל מה המשמעות של "נורמלי" בדיוק? אני מרגיש, יותר מכפי שאני יכול לתאר, שיש כאן משהו "לא מאוזן". אין ממש משהו לא בסדר,אלא יותר … משהו שאינו במקומו הנכון.
הקדושה היא במהותה מסתורין. יתכן שיש לך אמונה או לא, זה לא משנה, "הקדושה" היא החלק של החיים הנמצא מעל רגשות והבנה, החלק שקיים מבלי להיות נגלה, אשר נוכחותו עומדת בפני שחיקת הזמן. זו הסיבה שמדובר במסתורין. אין זה בהכרח משהו "דתי", זה יכול להיות מושג פילוסופי – כפי שזה עבורי, מאחר ואיני אדם דתי.
בכל מקרה, לצלם סלפי זה הכל מלבד מסתורין. הסלפי הפך לאחד הביטויים הנפוצים והפופולאריים ביותר לביטוי האגו. אני, אני והחברים שלי, אני ברגע זה, אני מבקר במקום הזה וכו׳… הסלפי מאפשר לנו לראות הכל, אבל שום דבר משמעותי. הוא הורס את הדמיון והורג את המסתורין. אז … כן, אני מרגיש די מוזר, די עצוב כאשר אני מביט על הסלפי הזה.
עשו לי טובה … לעולם אל תשלחו לי את הסלפים שלכם!
