ביוונית קדומה, המונח מזוקוסמוס מתייחס למרחב הפומבי המסודר בו אנו חיים. המזוקוסמוס נחשב היה כמסודר על פי אותם חוקי הטבע המכוונים את המאקרוקוסמוס (היקום) והמיקרוקוסמוס (האדם).
באופן מסורתי, קיימים בעיר שלוש מישורים: בחלקה העליון ובמרכזה שוכנת האקרופוליס, "העיר העליונה", המיוצגת בתרבויות קדומות על ידי המקדשים, והחל מתקופת הרנסאנס – האוניברסיטה. סביב האקרופוליס, באמצע, נמצאת האגורה, המרחב החברתי בו אנשים גרים, עובדים, לומדים … שם מתקיימות רוב הפעילויות היומיומיות. מתחת נמצא האגרוס, הבסיס, הטבע, השדות ויבולי האדמה.
כשאני מתבונן בתמונה למעלה איני יכול שלא לחוש שאני מביט על מזוקוסמוס חדש, אך נמוך יותר. נדמה שהכל ירד שלב אחד למטה. העיר הגבוהה נעלמה, והאגורה, על מבניה, נמצאת כעת בראש. האגרוס מצטמצם כעת לרצועה דקה במרכז, והחלל הגדול יותר תפוס על ידי קברים.
זה ההווה שלנו. אבל כיצד ייראה העתיד שלנו? אינני יודע, אך בדיוק כפי שעץ זקוק לזמן כדי לגדול ולהציע את פירותיו, כך אני בטוח שאת זרעי העתיד יש לשתול היום.
אז למה אנו מחכים על מנת לבנות עתיד טוב יותר ברגע זה?
