זוהי תמונה מהחוף הפורטוגלי, הפונה לאוקיאנוס האטלנטי. אם אינני טועה, המקום הזה נחשב לנקודה המערבית ביותר באירופה, המוקפת רק באוקיינוס. הרוח כאן תמיד חזקה, ואנשים באים לחוות את עוצמתה.
כמו תמיד בימינו, לא תמצאו אנשים ללא טלפון סלולרי, במיוחד תיירים שמצלמים את … ובכן …. הכל. אני זוכר את הרוח … את הגשם … את העננים.
לא היה הרבה מה לצלם באותו יום – מלבד אולי את האנשים האלו, שלא ניסו לצלם תמונה, אלא ניסו…לתפוס את הרוח, לצלם את הסיטואציה. האמנם? האם אנו יכולים באמת לתפוס את הרוח? כן, אני מאמין שכן … אבל לא ככה. ניתן לראות את השפעת הרוח על האנשים, כמו למשל על האישה ההולכת בצד ימין. אבל כשהכל אפור, ערפילי וללא קונטרסט, אני מאמין שעדיף לשמור על הרגעים הללו חיים בזיכרונות שלנו. אני יודע … זה יותר קשה מאשר למלא "כרטיס זיכרון", זה נכון. אבל זו גם המשמעות של "להיות בחיים", או "להיות אנושי".
