כמה זמן נמשיך לחיות ללא חיבוק? אני יודע, המגיפה נמצאת כאן ואם דבר אחד בטוח, זה שבאמת אין לנו מושג כמה זמן היא תישאר. אז, כרגע, אנחנו צריכים לחיות עם זה. ולמעשה אנחנו יכולים, אנחנו מסתגלים. יש כמובן הרבה אתגרים, ומיליוני אנשים מתמודדים עם חוסר וודאות כלכלי ובריאותי. האם אני יודע מה הפתרון? לא, אני לא.. אני יכול רק לומר כי יהיו הקשיים אשר יהיו, עצום ככל שהאתגר נראה, עלינו להמשיך לשמור על החיים, ולא לשכוח שהחיים פירושם גם בריאות פסיכולוגית, מנטלית ורוחנית.
היבטי החיים הללו אינם מושפעים ישירות מהנגיף-הם תלויים בנו. אנו מחליטים אם וכמה עמוק אנו נותנים לנסיבות להשפיע על אותם היבטים חיוניים באנושיותנו. אנחנו בשליטה כאן, לא הקורונה!
אנו עשויים לחלות, ואולי לסבול מסימפטומים מוזרים לאחר שנחלים, לאבד את כוחנו הכלכלי, ועבור רבים התוצאה עלולה להיות דרמטית. אבל כמו שקורה תמיד בחיים, הבחירה כיצד להגיב אל מול אותם אתגרים היא תמיד שלנו.
היה פילוסוף שאמר פעם כי "אין דבר בלתי אפשרי, רק המגבלות שאנו שמים לעצמנו״. לקח לי הרבה שנים והתנסויות בחיים להבין את זה ולקבל את זה, אבל היום אני מסכים. אני גם לוקח בחשבון שכבני אדם, לכולנו יש מגבלות כאלה או אחרות. אך מגבלה לא נועדה רק על מנת שנהרהר בה, אלא נמצאת כאן כדי לאותת לנו על האפשרות להתרחבות: על ידי פריצת הדבר שמגביל אותנו, אנו מרחיבים את התודעה שלנו ומשפיעים על הסיטואציות בהן אנו נתקלים בחיים.
איך זה קשור לאתגר הממשי העומד בפנינו? מיגור הנגיף אינו תלוי בנו, אך אנו יכולים לבחור כיצד להגיב כאשר הוא מכה בנו. שמירה על רווחתנו הכלכלית אינה תלויה בנו, אך הבחירה אם לשקוע בדיכאון או דווקא להתרומם ולהיות יצירתיים, כן תלויה בנו. האם זה קַל? בכלל לא. לפעמים זה נראה בלתי אפשרי, אבל גם אז – זו מגבלה, ולכן ניתן להתגבר עליה.
אז מה עם החיבוק? אנו מתגעגעים היום לחבק חברים ובני משפחה, אך בעזרת זיכרון העבר ומיקוד הדמיון שלנו אל עבר העתיד – ההווה יכול להפוך להיות רגע חולף בין עבר לעתיד, במקום להגביל אותנו ולהפוך לכל עולמנו.
