רוב הפעמים, כאשר אני מצלם תמונה עם המצלמה שלי תוך כדי הליכה ברחוב, איני ממש יודע מדוע אני מצלם אותה. אני מגלה זאת מאוחר יותר כאשר אני מתבונן על התמונה על גבי מסך המחשב שלי.
לעיתים קרובות זו הפתעה, אך המנוע לצילום התמונה הוא תמיד סוג של מתח, ניגוד. במקרה זה, זו "האישה בלבן" אשר מהלכת עם אלגנטיות טבעית בקרב העובדים, באתר בנייה כאוטי בעיר בנגלור בהודו.
זה מזכיר לי שהיופי תמיד קיים סביבנו, לעיתים מצועף…ומבקש להתגלות. היופי נמצא בכל מקום, כמו התקווה…הוא חלק מהחיים.
