בפילוסופיה, הצורה היא באותו זמן ה"מיכל״ כמו גם ״הביטוי״ של רעיון, מושג. אנו "מעצבים" את העולם על פי הרעיונות שלנו, ואנו מכירים גם את המושג "תבניות מנטליות"…נוכל גם לקרוא להן "צורות מנטליות".
ניתן להבין סמל על פי צורתו, או הגיאומטריה שלו. זה כמו השלד שקיים מאחורי הגוף. הבלתי נראה מאחורי הנראה.
אולי משום כך, הצלם המפורסם אנרי קרטייה ברסון היה כל כך אובססיבי (בצורה חיובית) לגבי ה"גיאומטריה "של צילומיו. הצורות הגיאומטריות הללו הן אלה שמאפשרות לתפוס ולהביע את "המהות הבלתי נראית" של כל תמונה.
אני אוהב את צורת ה"זווית״ החוזרת ונשנית כאן …ברגליים של הבחור הקורא על הספסל, במבנה המתכתי ברקע, וכמובן ברגליים של הילדה שלמעלה.
האם זה אומר משהו? אני מאמין שכן …. אך מה? את זאת אינני יודע … זה עדיין "בלתי נראה" להבנתי. אבל האם אנו באמת חייבים להבין הכל?
