אנו חיים בעולם בו אנשים חוששים יותר ויותר מהשוני. זרים אינם מתקבלים בברכה, אלה שנראים שונה נתפסים כאיום, ומעטים הם המוכנים להתאמץ כדי לקבל נקודת מבט אחרת, דרך חשיבה אחרת, הרגלים ותרבויות שונות.
אנו חיים בעולם בו אנשים חוששים מאנשים אחרים, מה שמוביל לנפרדות בין קהילות והורס כל אפשרות לדיאלוג ומפגש פוטנציאליים. זה מצער מאוד, אך ניתן להימנע מכך. זה מתרחש בחלקו מכיוון שרבים מאיתנו נכנעו לנוחיות ולעצלנות הטמונים בקבלת המידע המוגש לנו על ידי רשתות המדיה העיקריות כאמת אוניברסלית, כאשר למעשה זו אינה אלא תעמולה המשרתת את אלו שהאינטרס שלהם – כספי ופוליטי – הוא להזין אותנו באשליות ובורות.
עלינו לקום ולהילחם בתהליך זה מכיוון שאנו יכולים להתפתח, ללמוד ולהעשיר את עצמנו רק מתוך המפגש עם אנשים אחרים. הפחד לעשות זאת הוא שישמור אותנו מבודדים ונפרדים, מה שמוביל לקהות נפשית ופסיכולוגית. אבל המאבק – לפחות המאבק שבו אני מאמין- לא מתחיל ברחוב: הוא צריך להתחיל במחשבתנו. זהו המאבק להשיב את החופש ואת היכולת לחשוב, לנתח, לפתח מחשבות משלנו ולכבוש את עצמאותנו מבפנים. חופש אמיתי לא יבוא מדרישות חברתיות, אפילו לא מן המוצדקות והמתבקשות ביותר. חופש אמיתי דורש כוח פנימי ומאמץ מתמשך: תחילה יש לזכות בחופש, אחר כך יש לשמור עליו. הייתי קורא לתהליך שמאפשר זאת, תהליך פילוסופי.
בחיים האמיתיים, אנשים חלשים בוחרים בנפרדות. אנשים חזקים לא יפחדו מהשוני. הבה נהיה חזקים. הבה נקבל את מתנת החיים. הבה נפתח את מחשבתנו למהי הפילוסופיה באמת, שביל אל החופש.
