משפט זה מוצג על קיר המוזיאון המצרי במינכן (גרמניה). האם כל האמנות תמיד הייתה עכשווית? כן אני מסכים. אף על פי כן, הייתי עושה שינוי קטן אך משמעותי במשפט: הייתי כותב- "כל האמנות הינה תמיד עכשווית". או אפילו יותר טוב: "הייתה, הינה ותמיד תהיה…".
אני תופס את האמנות כביטוי זמני, גלוי ומצומצם של אבטיפוס קבוע, בלתי מוגבל ובלתי נראה. יצירת אמנות יכולה להיות שיקוף וביטוי תרבותי וספציפי בחיי היומיום שלנו של אב טיפוס זה- שניתן לקשרו ליופי, לאיזון, להרמוניה… אך גם לצדק ולמציאות- אבל פוסט אחד פשוט אינו מספיק על מנת לפתח צורה זו של תפיסת האמנות. כאן, עם המילים הללו, אני יכול רק לפתוח סוג של תיבת פנדורה….
אבל מי אני, בכל מקרה, שאתן תשובות? אם אני יכול לעורר שאלות ומחשבות, זה כבר בסדר מבחינתי. אז….בואו נחשוב על זה. בסדר?
