העולם שהכרנו כבר איננו. העולם משתנה, ובמבט ראשון – לא לטובה. בכל מקום בו אנו מסתכלים סביבנו יש סיבה לדאגה: אם מדובר בפוליטיקה, אקולוגיה, הגירה, אמנות, תקשורת, חינוך וכו '…. נראה כי בקנה מידה רחב – במילים פשוטות – האנושות נמצאת על כף המאזניים.
יש מספיק סיבות ליפול לייאוש, אך לעיתים, כאשר איננו מצפים לכך, מופיע ניצוץ של תקווה. השנה בפריס היה לי הכבוד להציג שלוש תמונות מהסדרה "פוטוסופיה" בתערוכת האמנות הבינלאומית של "Salon d'Automne".
לידי בתערוכה היה בחור מוזר בשם "איי.ג׳יי". הוא הגיע מסנטה פה, בניו מקסיקו והציג כמה תמונות הקשורות ל"זהויות נסתרות ". השם איי.ג׳יי נגזר מאברהם ג'ייקוב, והוא מגדיר את עצמו כ"נבאחו אשכנזי"- אמו נמנית עם האינדיאנים של נבאחו, של השבטים האמריקאים הילידים, ואביו יהודי אשכנזי מאירופה. (תוכלו למצוא אותו באינטרנט, חפש את- AJ Goldman).
באחרון מארבעת ימי התערוכה הצעתי לאיי.ג׳יי שנחליף אימיילים, והוא נתן לי את כרטיס הביקור שלו עליו הודפסה אחת התמונות שלו, תמונה שמאוד אהבתי. לקחתי את הכרטיס ואמרתי "נהדר, אני מאוד אוהב את התמונה הזו" והוא ענה "זה שלך". חשבתי שהוא מתכוון לכרטיס הביקור, אבל לא הייתי בטוח ושאלתי "אתה מתכוון שהכרטיס שלי, נכון?", והוא ענה: "לא, אני מתכוון לתמונה". שאלתי "למה?", והוא אמר: "כי אתה אוהב אותה" …עניתי "אני מבין, ואתה לא אוהב את התמונות שלי?". הוא אמר לי שהוא מאוד אוהב אחת מהן, אז אמרתי "ובכן, היא שלך!".
אם כך, בסוף חזרתי לארץ עם אחת התמונות שלו והוא חזר לסנטה-פה עם אחת שלי. מה שחשוב כאן הוא פתיחת הלב, היעדר אינטרס אגואיסטי והתחשבנות, והיכולת לחלוק ולהציע לאדם זר משהו בעל ערך עבורנו, רק מפני שאנו מגלים שבעצם כך נוכל להגביר את האושר.
האנושות עודנה עומדת, וחוויות כמו אלה מראות לנו שלמרות הטירוף של זמננו הנוכחי, עדיין יש תקווה לעתיד טוב יותר, מכיוון שלב פתוח הוא כלי הנשק העוצמתי ביותר שיש ברשותנו.
